דצמבר 2016

 

תעשיינים יקרים, שלום רב,

לפני כשבועיים קיימה התאחדות התעשיינים, בשיתוף מרכז המיחזור חירייה, את כנס תעשיית המיחזור ה-2. למעלה מ-350 אורחים מהמגזר התעשייתי יצרניי הפסולות, נציגי כל מתקני הטיפול בפסולת, רגולטורים שונים ועוד, התכנסו על מנת לדון בעתיד הטיפול בפסולת בישראל. שני הנושאים העיקריים שבחרנו לעסוק בהם היו רגולציה תומכת לתעשיית המיחזור וכיצד יראו מערכי הטיפול בעתיד. במידעון זה נסקור בפניכם את התובנות הרבות והמגוונות שעלו מהכנס.

קישור למצגות שהוצגו במהלך הכנס .

 

ובעוד אנו מסכמים את כנס המיחזור, ההכנות לוועידת התעשייה 2017 של התאחדות התעשיינים כבר בעיצומן. הוועידה תתקיים ב12/1/2017, במעמד נשיא המדינה, מר רובי ריבלין, ובהשתתפות בכירי המשק והממשל.

במסגרת זו יתקיים גם מושב בנושא "פיתוח התעשייה בראייה סביבתית", בהשתתפות מר ישראל דנציגר, מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה; גב' שולי נזר, סמנכ"לית בכירה לתעשיות; ומר גיא סמט, סמנכ"ל בכיר לרשויות מקומיות

להזמנה ורישום  לחצו כאן

 

קריאה מהנה!

ואל תשכחו לחפש עצמכם בקליפ ...

 

תמונה
 

מנכ"ל התאחדות התעשיינים: "מהפכת המיחזור יצאה לדרך"

מר יודקה שגב, מנכ"ל התאחדות התעשיינים, שהיה שותף לתחילת מהפכת המיחזור בקדנציה הקודמת שלו כמנכ"ל התאחדות התעשיינים בהובלת "חוק האריזות", תולה את נוסחת ההצלחה במשולש שחייב לעבוד ביחד: רשויות מקומיות – תעשייה – ממשלה. "התעשייה כבר שמה את הכסף, והרשויות המקומיות החלו לפעול בכיוון הנכון, כעת נותר לממשלה להפחית בירוקרטיה ולשים דמי רצינות". לבסוף סיכם שגב באומרו כי בשלושת השנים האחרונות שלו כמנכ"ל התאחדות התעשיינים הוא נאלץ להתמודד עם 199 הצעות חוק, ובנוסף לכך עשרות תקנות ומפרטים, כל אלו מקשים על התעשייה להביא את "השקל הנוסף" לטובת המיחזור.

תמונה

מר יודקה שגב, מנכ"ל התאחדות התעשיינים

 
 
תמונה

מר אנטוניס מוורופוליס , נשיא ISWA

נשיא ISWA : "האתגר האמיתי הוא לשנות את הצורה בה המוצרים בנויים"

מר אנטוניס מוורופוליס , נשיא ISWA - ארגון ניהול הפסולת הבינלאומי, הגיע לביקור נוסף בישראל והביע שביעות רצון רבה מהתקדמות של אתר המיחזור חירייה, בעוד שבהיבטים רבים העולם משתנה לרעה "בביקור הזה הבנתי מדוע – זה בזכות העסקה של יותר נשים בחברה". עוד אמר מוורופוליס כי לוקח הרבה יותר זמן לפתח פתרונות לטיפול בפסולת מאשר את המוצרים עצמם, לכן תעשיית המיחזור תמיד בפער של 10-15 שנה. על כן המטרה האמיתית בכלכלה מעגלית היא לשנות את האופן בו המוצר בנוי, וזה קשה עשרות מונים על שינוי וניהול מערך הטיפול בפסולת. לבסוף תיאר מוורופוליס את ההתקדמות הטכנולוגית שעתידה לשנות את עולם הטיפול בפסולת, בין השאר בזכות ניהול המידע על מיקום היווצרות והטיפול בפסולת

 

סגנית נשיא אינטל העולמית: "יש לנו חובה לייצר מוצרים ידידותיים לסביבה"

הגב' מקסין פסברג , מנכ"לית חברת אינטל ישראל וסגנית נשיא אינטל העולמית , סקרה את פעילות אינטל ישראל בשמירה על הסביבה, בין השאר בטיפול בשפכי המפעל. כיום, לאחר הקמת מתקן הטיפול הביולוגי, מהמתקדמים בארץ ובעולם, החלה החברה בקידום צינור תמלחות באורך של 35 ק"מ, מהמפעל בקריית גת עד הים, על מנת להזרים ישירות את התמלחות, באיכות גבוהה מאוד, ישירות לים. השאיפה שלי, ציינה מקסין, שיבוא יום והצינור יתחבר לכניסה של מתקן ההתפלה ובכך יווצר חיסכון כפול. החברה התחייבה להפחתת כמות הפסולת המסוכנת לאפס, וכבר היום הכמות נאמדת בכ-2% והם ממשיכים בחתירה ליעד. את הפסולת המוצקה התחייבה החברה למחזר בשיעור של 90%, וכיום כבר עומדים על 78% מיחזור. דוגמא לפרוייקט נוסף עם הקהילה הוא פרויקט נטע בשיתוף עמותת תפוח, במעבדת Fixit ברמלה. "זו דוגמא למשלוש עבודה עם מלכ"רים – קידום מיחזור – קידום טכנולוגיה"

תמונה

הגב' מקסין פסברג , מנכ"לית חברת אינטל ישראל וסגנית נשיא אינטל העולמית

 
 
תמונה

מר אנדריאס בונהוף , סמנכ"ל פיתוח עסקי בקבוצת ERP ודירקטור בתאגיד מיחזור פסולת אלקטרונית איקומיוניטי

סמנכ"ל ERP : "ב-2019 לא נעמוד בייעדי המיחזור אם לא נשנה את מערכי איסוף הפסולת האלקטרונית"

מר אנדריאס בונהוף , סמנכ"ל פיתוח עסקי בקבוצת ERP ודירקטור בתאגיד מיחזור פסולת אלקטרונית אקומיוניטי, פתח את דבריו בהערכה לפעילות איקומיוניטי בארץ המעסיקה אנשים בעלי צרכים מיוחדים. סקירת השינויים בדרקטיבה האירופאית לטיפול בפסולת אלקטרונית (2WEEE) מראים כי בעוד שאירופה עברה מזמן את יעדיי המיחזור שנקבעו ב-WEEE1 , עמידה ביעדים החדשים של WEEE2 (45% מיחזור בשנת 2016) מאתגרים, עד בלתי אפשריים (65% מיחזור בשנת 2019). על כן נדרש לבחון מחדש את מערכי האיסוף ולמצוא מקורות נוספים מלבד האיסוף מהבתים והרשויות המקומיות. בנוסף, ציין בונהוף, כי באירופה החלו להגדיר את הקריטריונים למיחזור ראוי.

 

יו"ר פארק המחזור חירייה: "כדי לדעת איך לטפל בזבל אנחנו צריכים להקשיב היטב לסיפור שלו"

עו"ד דורון ספיר , יו"ר איגוד ערים דן לתברואה (פארק המיחזור חירייה), מ"מ וסגן ראש עיריית ת"א-יפו, הציג את הפעילות העניפה של אתר חירייה, ואת תוכניות איגוד הערים להמשך פיתוח הפארק. כל פעילות האתר מתבסס על מספר עקרונות: טיפול בכל הפסולת שמגיעה (כרבע מכלל הפסולת הביתית בישראל!), טיפול משולב בפסולת, ראיה רחבה והוליסטית, המתקנים יעבדו בסינרגיה וגמישות תפעולית.

מתקני הטיפול העיקריים: תחנת מעבר לפסולת עירונית מעורבת, מתקן מיחזור לפסולת אורגנית

MBT, מתקן מחזור לגזם, מתקן מחזור לפסולת בניין הנמצא בתהליכי הקמה ומתקן לאיסוף ביו גז מהמטמנה ("הר" הפסולת) והעברתו למפעל אופיס טקסטיל הנמצא בסמוך, כמקור אנרגיה.

תמונה

עו"ד דורון ספיר , יו"ר פארק המיחזור חירייה, מ"מ וסגן ראש עיריית ת"א-יפו

 
 

האם יש עתיד לתעשיית המיחזור בישראל?

תמונה

יוסי ענבר יועץ סביבתי, לשעבר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה: אני חושב שביטול מדיניות ההפרדה היתה טעות. איבדנו את אמון הציבור וזה תהליך בלתי הפיך.

במושב הראשון העלנו על הבמה את נציגי חלק מהמתקנים המובילים בארץ לטיפול בפסולת כדי להבין מהם לאן תעשיית המיחזור יכולה להגיע ומה האתגרים בדרך לשם.

ד"ר יוסי ענבר, שביצע בעבור התאחדות התעשיינים עבודה מקצועית לבחינת היתרונות של פארק מיחזור בו ירוכזו מתקנים משלימים לזרמי פסולות שונים, הציג את מסקנות עבודתו. בהחלט ניכר שלתכנון פארק כזה יש יתרונות מובהקים שהעיקריים שבהם הם ייעול הטיפול והסרת מכשול ה-NIMBY.

 

ד"ר עמית מרמור, סמנכ"ל איכות הסביבה בנשר מפעלי מלט ישראליים הציג את פרויקט ה-RDF שלהם בשיתוף חירייה וחברת ורידיס, שבהחלט מסמן את עתיד הטיפול בפסולת, מרמור סיפר שתוך שנתיים-שלוש מהיום 40% מהאנרגיה של המפעל תהיה מבוססת על דלקים אלטרנטיבים, היום המפעל עומד על כ-15% החלפת אנרגיה וזו רק ההתחלה. אבל האתגר הגדול שאותו צלחו – השגת האישורים להקמת המתקן – הושג בעיקר בזכות ההידברות עם האוכלוסייה הקרובה. "אנחנו נושאים באחריות לדבר עם התושבים הקרובים. זה מצטרף לדוח אחריות תאגידית ומרכז המבקרים והכל תחת הכותרת " שקיפות "."

 

עו"ד ערן ספיר, מנהל חטיבת איכות הסביבה בחברת ורידיס, הבהיר שאם בעבר היינו רגילים לפתרונות זולים, העתיד טמון בפתרונות יקרים . וכשחברה משקיעה מאות מיליונים בהקמת מתקן היא חייבת וודאות רגולטורית.

 

לפי דבריו של מר גדי רייכמן, מנכ"ל אולטרייד, מפעלי המיחזור הקיימים כבר מייצגים את עתיד הטיפול בפסולת! למעשה, המיחזור בתחום הפסולת האלקטרונית זה אותו המחזור שהתבצע לפני החוק (על כך ענה בהמשך דן הלמן מתאגיד המיחזור מ.א.י כי התפקיד של התאגידים בחוק זה ובחוקים האחרים זה לטפל בפסולת הלא ערכית). העתיד יהיה בעצם השינוי המהותי, שחייב להיעשות, באיסוף הפסולת הקטנה מהציבור. בנוסף, חייבים לעצור מיד את תנועת הפסולת לרשות הפלסטינאית, למרות שאני מבין את הצורך של אנשים להתפרנס שם, אבל יש לשמור על סטנדרטים סביבתיים נאותים ותנאי תחרות הוגנים.

מר נתי פז, מנכ"ל נגב אקולוגיה: עבור מיחזור צריך לשלם, וכמובן שזה ירד לרשויות וירד לאזרחים ויחזור למפעלים. האזרחים מייצרים את הפסולת והם אלו שצריכים לשלם עליה.

 

גב' גלי פלדבוי-קלינגר , מהנדסת ראשית בחירייה השלימה את החזון בכך שאולי בעתיד איכות ההפרדה ממשקי הבית תהיה טובה כמו זו של התעשייה - החומרים שאנחנו מקבלים מהתעשייה אלו החומרים הטובים, ולכן חשוב שהתעשייה תמשיך להיות נושאת הדגל .

 
 

מה נדרש לפיתוח שוק המיחזור בישראל?

תמונה

בתחילת המושב הציג מר גיא סמט, שנכנס לפני חצי שנה לתפקיד סמנכ"ל בכיר לתחום שלטון מקומי, חינוך וקהילה במשרד להגנת הסביבה, את פעילות האגף אך סייג בכך "שבאגף יש יותר חוקים מעובדים וזה המצב שאיתו אנחנו צריכים להתמודד". וכמי שמגיע מתפקיד ראש מחוז דרום במשרד הוא נוכח לגלות שבעוד שהפער בין מה שנעשה בתעשייה ל-OECD הוא קטן, הפער בתחום הטיפול בפסולת הוא ענק. ובהקשר הזה, אחד התנאים להצלחת מתקנים נעוץ בשיתוף הפעולה עם הרשויות המקומיות. "אנחנו צריכים להעתיק את המודל של גוש דן. בכל מקום אחר אנחנו נותנים כסף והמתקנים לא קמים. מדוע? כי הרשויות לא איתם". בשביל להקים מתקן צריך שהרשויות יהיו שותפות לפחות 20 שנה קדימה. בכל מדינה מפותחת מטפלים בפסולת קרוב למקום היווצרותה.

 

לפי דבריו של מר ניר קנטור מהתאחדות התעשיינים, בדבר הערך המוסף המשקי של תעשיית המיחזור , התעשייה מחוייבת לחשוב איכות הסביבה בין השאר בשל רצונה להיפתח לשווקים בחו"ל, ולפיכך עליה לקדם טיפול סביבתי יותר במוצרים ובאריזות, עם זאת, לתעשייה שמשלמת דמי טיפול כבדים מתוקף חוק האריזות ומתמודדת עם אתגרים סביבתיים רבים נוספים ולכן "קשה לה להרים את הראש" ולקדם אפשרויות הפחתה במקור, שהינן נכונות יותר מבחינה סביבתית. בשל כך צריכה הממשלה לסייע בתמרוץ.

 

אז האם הממשלה צריכה לעשות יותר? מר עוז כץ, ראש מינהל פיתוח בר קיימא במשרד הכלכלה והתעשייה, הודה שאין כיום למשרד תמיכות ייחודיות למתקני טיפול בפסולת, אולם חלק מהתמיכות הקיימות במשרד בהחלט רלוונטי גם לתעשיית המיחזור, כגון תמריצי מדען ראשי והמלצה למתן קרקע בפטור ממכרז. בנוסף המשרד בוחן כעת כיצד ניתן לייצר תוכניות רלוונטיות לתחומים בהם יש גם ייתרון סביבתי וגם יתרון כלכלי, והוא צופה שבקרוב כבר יוכלו להשיק את אותן תמיכות. בנוסף, ציין כץ, כי משרדו עובד בשיתוף עם המשרד להגנת הסביבה לעודד את התעשייה לעבור לטיפול במקור ולא בקצה הצינור ע"י רגולציה תומכת. על כך הוסיף סמט כי משרדו עורך עבודות מקצועיות למפות את החסמים בכל אחד מהזרמים ולהתאים את תמיכות המשרד בהתאם.

 

אולם מעבר לתמיכות שהממשלה יכולה ואמורה לתת, יש לפתחה נושאים נוספים מהותיים שעליה לפתור. לטענת מר דן הלמן, מנכ"ל תאגיד מ.א.י, המשרד להגנת הסביבה גם נמנע מלקבוע מפורשות את חוקי המשחק , כמו לדוגמא להבהיר מהו מיחזור מוכר? באופן דומה ציין מר ירון ברדוגו, מנכ"ל תאגיד אסופתא, אם המשרד לא יבצע נכון את המדדים, הציבור יישא בעלויות עודפות. לדוגמא באיסוף מיכלי המשקה יש חוסר התאמה בין הנתונים שמציג המשרד, בהסתמך על נתוני אל"ה, לפיו מדינת ישראל מקום ראשון בעולם, עם כ-55% מיחזור. אבל הבלבול הוא שכ-25% מגיע מתחנות מעבר, כלומר על חשבון הציבור הרחב ולא על חשבון היצרנים שאמורים לשאת בעלויות החוק. בהתאם הסבירה גב' טל שוחט ממשרד עו"ד מ.פירון ושות', לשעבר ממונה תחום אריזות במשרד להגנת הסביבה, שלהערכתה יש לבטל את חוק הפיקדון שיוצר עלויות נוספות לאזרח, שמשלם 30 אג' במקום אגורה על טיפול בבקבוק, לטענתה, חוק זה גם לא טוב לתעשייה שהיתה יכולה להשתמש בעלויות הנוספות לטובת פיתוח פתרונות מיחזור.

 

מר גיל לבנה, ראש מועצת שוהם ויו"ר הוועדה לאיכות הסביבה במרכז השלטון המקומי, מאמין שהפיתוח יהיה הרבה יותר נכון כאשר הרשויות יוכלו להחליט באופן עצמאי על מערכי הטיפול. "כל עוד המשרד להגנת הסביבה שהוא בעל המאה מתעקש להיות גם בעל הדעה, אנחנו נמשיך לדשדש. הרשות המקומית היא בעלת הפסולת, צריך לקבוע לה את ה"מה" והיא תמצא בעצמה את ה"איך"."

ומה לגבי האזרח? מר קובי דר, מנכ"ל תמיר, אכן הבהיר שהעובדה היא שמרבית היצרנים והיבואנים לקחו על עצמם את האחריות על האריזות שלהם. ואם מדברים על האזרחים, אז עם ישראל לומד למחזר . וזה תהליך שלוקח זמן, לא ביום יומיים. וזה הקצב שיקח, אלא אם כן מדינת ישראל תחליט שצריך לממן את מי שממחזר, כלומר לבדל בין האזרח שטורח ומפריד במקור וזה שלא.

על כך הוסיף עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין, "אנחנו לא צריכים לעשות הנחה לעצמנו, והחקיקה כיום מאפשרת להטיל קנסות על אזרחים שלא מפרידים כראוי". כמובן שזה לא הפתרון המיטבי, אלא עידוד להפחתת הצריכה, שזו המטרה העיקרית של החקיקה הסביבתית, ולא להוסיף נטל כלכלי על האזרח – " תצרוך פחות, תשלם פחות ".

 

תודה לכל משתתפי הכנס!

 
אם אינך רואה מייל זה כראוי לחץ כאן
 
 
תמונה
תנו לנו לייק
סגור